משל "קסם הבחירה"

מעשה בעגלון שחי בכפר ועיסוקיו בעיר.

מדי בוקר היה רותם את עגלתו לצמד סוסיו, ויוצא דרך השדות אל אם הדרך ופניו אל העיר.

מנהג היה לו לעגלון – בדרכו  היה מביט  על השבילים  ועל  הדרך,  והיה אוסף אבנים שראה  ומניח אותן בעגלתו.

והיו שם אבנים גדולות ואבנים קטנות, אבנים מעוגלות ואבנים מרובעות,  אבנים חלקות ואבנים מחוספסות, אבנים לבנות ואבנים צבעוניות, אבנים מכל הסוגים והמינים.

אהב העגלון את אבניו.

אסף אותן בדרכו – והביאן אל ביתו.

יום אחד בדרכו אל העיר, (והעגלה עמוסה באבנים) עמדה בצד הדרך ילדה קטנה ושאלה:

"לאן אתה מגיע?"

"העירה" – השיב העגלון.

"אפשר לעלות על העגלה  ולנסוע איתך כברת דרך?"

"אין מקום" – ענה העגלון, "האבנים תופסות את כל שטח העגלה."

התעצבה הילדה והרכינה ראשה.

ראה זאת העגלון וחשב – יש עוד מקום ליד המושב שלי.

פנה אל הילדה והציע לה  לעלות לשבת לידו, ואפילו  ייתן לה את המושכות, והיא תלמד להוביל את הסוסים.

חייכה הילדה,  ובדילוג קל עלתה וישבה ליד העגלון.

והעגלון – היה שמח וטוב לב על ההזדמנות שנקרתה בדרכו – לגרום נחת לילדה.

והם ממשיכים בדרכם.

לפתע ראו בצד הדרך עומד נער ומנפנף בידו, כי רוצה הוא טרמפ' העירה.

"אין  לי מקום", עונה העגלון- "האבנים תופסות את שטח העגלה, והילדה כבר יושבת לידי."

"לא נורא אמרה הילדה", אפנה מקום לידי.

שמח העגלון על היוזמה של הילדה, והנער דילג דילוג קל והתיישב ליד הילדה הקטנה.

עוד הם נוסעים,, והנה לצד הדרך זוג צעיר עלם ועלמה, רוצים  גם הם להגיע העירה.

נעצר העגלון. הביט עליהם וצער גדול  עלה על פניו. איך יעזור להם, והוא הרי כבר עמוס באבניו- ולידו כבר יושבים הילדה והנער,

ומקום לעוד שניים אין!

משכה הילדה בשרוולו של העגלון והציעה: "אולי תשליך , אבן גדולה אחת, וכך יתפנה מקום לצמד הצעיר.

העגלון – התכנס בתוך עצמו וחשב –  איזו אבן יבחר? איך ישליך את האבן ? והרי כל אחת מהן חשובה נוסע בחברתה הלוך ושוב, ועכשיו ככה פשוט להשליך???

הביט בפניהם של הצמד – וראה את צערם,.

עלה בכבדות על העגלה הרים את האבן הגדולה, והשליך אותה מהעגלה.

הביט העגלון בפניה של הילדה – וראה שהן זורחות מאושר.

הזמין העגלון את הצמד לעלות  – והם בדילוג קל עלו והתיישבו בעגלה.

והעגלון – חש לפתע שהסוסים מצליחים לדהור ביתר קלות.

תהה , אבן אחת הקלה עליהם, היאך?

ומנגינה נשכחת מימי ילדותו עלתה על שפתיו, והוא זמזם אותה בשמחה.

קבוצת תלמידים שזה עתה סיימו את לימודיהם, עמדו בצד הדרך, וביקשו מהעגלון:
רוצים לחוות חוויה מיוחדת – לנסוע איתך בעגלה העירה.

הביט העגלון על קבוצת הילדים הצוהלים, הקשיב לפטפוטיהם וקולותיהם הרעננים והרגיש לפתע צביטה בלב!

ומה על האבנים?