פשטידת פטריות

לפני הרבה שנים מצאתי מתכון מספר בישול שנקרא "פשוט טעים" של ג'ודי אקהאוז ודידי דמרר, פשטידה ממש קלה להכנה וטעימה שהייתי אופה במיוחד לאירוח וחגים.

עם הזמן, צברתי ניסיון במטבח, ויצא ששידרגתי את המתכון בתוספות קלות, יש לציין שההצלחה לא איחרה לבוא, הפשטידת קצרה מחמאות, ובכל הזדמנות חיכו שאכין אותה.

מדובר במעט מרכיבים וחשוב להכין בהמון אהבה, אז לעבודה:

מרכיבים:

תבנית אפייה מלבנית בגודל 25X20 ס"מ

ספריי שמן לשימון התבנית / כפית שמן

מחבת + 2 כפות שמן

בצל גדול לבן

4 כפות קמח לבן

1 כף פטרוזיליה קצוצה

4 ביצים

4 כפות מיונז

2 כפות אבקת מרק פיטריות (או אבקת מרק עוף)

500 גרם פיטריות שמפיניון טריות או משומרות, חתוכות

כפית אבקת פפריקה מתוקה

1/4 כפית אבקת פלפל חריף.

המלצה שווה לקישוט:

6-7 פרוסות של טבעות גמבה אדומה.

ההכנה:

מחממים מראש תנור לחום של 180 מעלות , מצב טורבו.

לפרוס את הבצל לטבעות, לטגן במעט שמן במחבת, לפזר מעל כפית פפריקה מתוקה ורבע כפית פלפל חריף. כשהבצל משנה צבעו לצהבהב, יש להוציא את תוכן המחבת לקערה.

מניחים לבצל להתקרר לפחות רבע שעה.

בינתיים מנקזים את הפיטריות ומוסיפים לקערה עם הבצל, מערבבים.

מוסיפים את הביצים, המיונז ,אבקת מרק הפיטריות, הקמח,והפטרוזיליה ומערבבים היטב.

את הבלילה שופכים בעדינות לתבנית, ומעל מקשטים בטבעות הגמבה.

מכניסים את התבנית לתנור למשך 30 דקות.

מוציאים את הפשטידה מהתנור וזהו. המחמאות בדרך אליכם!!

"עולם ישן עדי היסוד נחריבה"

אלו הם מילותיו של ההמנון ששרו המהפכנים בברה"מ. על אותן חורבות הם בנו "עולם חדש" של קומוניזם כפוי ואכזרי.

המין האנושי נחשב תמיד למפותח יותר מהחי, שיותר מפותח מהצומח, והצומח יותר מהדומם. יוצא שהעולם הוא שרשרת התפתחותו של המין האנושי כתוצאה מהחוליות שמתחתיו שבנו אותו.

אז איזה "עולם ישן" החריבה המהפכה הזו?

המהפכנים החריבו שלב בשרשרת ההתפתחות החברתית [צאריזם?פיאודליזם?] במטרה להשליט שלב חברתי נוסף שהם קראו לו קומוניזם. לדעתם הם החליפו חוליה ישנה בחדשה.

מה המשמעות לקיומה של מערכת הקשר הזו הנקראת עולם?

שדמותו של העולם נקבעת על פי מערכת היחסים החברתית המרכיבה אותו.

אם כך, מהו עולם חדש?

עולם חדש הינו מערכת יחסים טובה ונכונה בין אנשים המתקיימת על השפעה ונתינה לזולת ולא על חורבנו. אחרת הוא לא חדש.

מי שמסתיר מאיתנו השגה זו, הוא הטבע האגואיסטי שלנו. זה שרודף תענוג ובורח תמיד מייסורים. רצון לקבל לעצמו בעיקר על חשבון אחרים.

לכן כול ההיסטוריה של העולם המתראה לעינינו ושל המין האנושי, הינה תוצאות בלבד מרצף בלתי פוסק על ציר הזמן של הסתרת הטוב וגילוי הרע שלא נותן לנו לחיות ביחד.

זו הסיבה שמתגלה עכשיו לכולנו חכמת הנסתר. רק בדרך שלה ובמימוש שיטתה ניתן יהיה להוציא אותנו מהסתרה לגילוי עולם חדש וחיים חדשים

משל "קסם הבחירה"

מעשה בעגלון שחי בכפר ועיסוקיו בעיר.

מדי בוקר היה רותם את עגלתו לצמד סוסיו, ויוצא דרך השדות אל אם הדרך ופניו אל העיר.

מנהג היה לו לעגלון – בדרכו  היה מביט  על השבילים  ועל  הדרך,  והיה אוסף אבנים שראה  ומניח אותן בעגלתו.

והיו שם אבנים גדולות ואבנים קטנות, אבנים מעוגלות ואבנים מרובעות,  אבנים חלקות ואבנים מחוספסות, אבנים לבנות ואבנים צבעוניות, אבנים מכל הסוגים והמינים.

אהב העגלון את אבניו.

אסף אותן בדרכו – והביאן אל ביתו.

יום אחד בדרכו אל העיר, (והעגלה עמוסה באבנים) עמדה בצד הדרך ילדה קטנה ושאלה:

"לאן אתה מגיע?"

"העירה" – השיב העגלון.

"אפשר לעלות על העגלה  ולנסוע איתך כברת דרך?"

"אין מקום" – ענה העגלון, "האבנים תופסות את כל שטח העגלה."

התעצבה הילדה והרכינה ראשה.

ראה זאת העגלון וחשב – יש עוד מקום ליד המושב שלי.

פנה אל הילדה והציע לה  לעלות לשבת לידו, ואפילו  ייתן לה את המושכות, והיא תלמד להוביל את הסוסים.

חייכה הילדה,  ובדילוג קל עלתה וישבה ליד העגלון.

והעגלון – היה שמח וטוב לב על ההזדמנות שנקרתה בדרכו – לגרום נחת לילדה.

והם ממשיכים בדרכם.

לפתע ראו בצד הדרך עומד נער ומנפנף בידו, כי רוצה הוא טרמפ' העירה.

"אין  לי מקום", עונה העגלון- "האבנים תופסות את שטח העגלה, והילדה כבר יושבת לידי."

"לא נורא אמרה הילדה", אפנה מקום לידי.

שמח העגלון על היוזמה של הילדה, והנער דילג דילוג קל והתיישב ליד הילדה הקטנה.

עוד הם נוסעים,, והנה לצד הדרך זוג צעיר עלם ועלמה, רוצים  גם הם להגיע העירה.

נעצר העגלון. הביט עליהם וצער גדול  עלה על פניו. איך יעזור להם, והוא הרי כבר עמוס באבניו- ולידו כבר יושבים הילדה והנער,

ומקום לעוד שניים אין!

משכה הילדה בשרוולו של העגלון והציעה: "אולי תשליך , אבן גדולה אחת, וכך יתפנה מקום לצמד הצעיר.

העגלון – התכנס בתוך עצמו וחשב –  איזו אבן יבחר? איך ישליך את האבן ? והרי כל אחת מהן חשובה נוסע בחברתה הלוך ושוב, ועכשיו ככה פשוט להשליך???

הביט בפניהם של הצמד – וראה את צערם,.

עלה בכבדות על העגלה הרים את האבן הגדולה, והשליך אותה מהעגלה.

הביט העגלון בפניה של הילדה – וראה שהן זורחות מאושר.

הזמין העגלון את הצמד לעלות  – והם בדילוג קל עלו והתיישבו בעגלה.

והעגלון – חש לפתע שהסוסים מצליחים לדהור ביתר קלות.

תהה , אבן אחת הקלה עליהם, היאך?

ומנגינה נשכחת מימי ילדותו עלתה על שפתיו, והוא זמזם אותה בשמחה.

קבוצת תלמידים שזה עתה סיימו את לימודיהם, עמדו בצד הדרך, וביקשו מהעגלון:
רוצים לחוות חוויה מיוחדת – לנסוע איתך בעגלה העירה.

הביט העגלון על קבוצת הילדים הצוהלים, הקשיב לפטפוטיהם וקולותיהם הרעננים והרגיש לפתע צביטה בלב!

ומה על האבנים?