סיפורו של בעל הסולם

"בכל פעם שהצליח לגייס מעט כסף, מתרומות קטנות, היה מדפיס חלקים מן ה'סולם' שלו. מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסדר ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה ללא ספק צדיק – איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו" התיאור המעניין הזה שייך לפרופסור שלמה גיורא שוהם, אחד מחתני פרס ישראל בקרימינולוגיה בארץ.  במקרה או שלא במקרה, יצא לי ללמוד מהתלמיד שלו, פרופ' משה אדד, לימים חתן פרס ישראל בקרימינולוגיה (קיבל אותו בשנה ג' שלי באוניברסיטה) בעיקרון, כבר הרבה שנים לא מדובר ממש בתלמיד אלא בקולגה כי הם כתבו ספרים ביחד ומחקרים ביחד, שמהם כמובן למדנו ושיננו. באותם ימים כסטודנטית בכנרת, חלק מהפנאי שלי היה ללכת לספריה של המכללה ו"לאסוף" כל מיני ספרים שיכולים לעזור לי ללמוד אם יש איזשהו קו מנחה שהחכמים המקובלים הלכו אחריו בטקסטים שלהם לאורך השנים כמו שעושים בני ברוך

הייתי אז בתחילת דרכי במחקר הפרטי שלי את חכמת הקבלה, עניין אותי לדעת האם באמת יכול להיות שכל כך הרבה שנים שעם ישראל קיים גם התורה שלו היא אותה אחת? האם יכול להיות שבאמת כולם כתבו על אותו הדבר גם אם במילים קצת שונות? כששמעתי את הציטוט למעלה בפעם הראשונה, תהיתי לעצמי אם גם הפרופסור הזה נמשך לחכמת הקבלה ולהפתעתי (אחרי הרבה חיפושים במדפי עץ שעליהם ספרים מזהיבים) מצאתי ולא פעם אחת, מחקרים שלו בקרימינולוגיה שמשלבים טקסטי הסבר על חכמת הקבלה, זה היה מוזר ומפתיע  מאד עד כמה הוא הבין את חכמת הקבלה כדי לכתוב עליה. 

היו שם הרבה טעויות, היה לי ברור שכל המחקר שהפרופסור הזה עשה היה כמו של חוקר באוניברסיטה, הוא חקר מבחוץ, ולא חווה את הדברים על ליבו ושכלו מבפנים, כמו התלמידים שהצטרפו לבעל הסולם או לחכמים אחרים בתקופות שונות. חכמת הקבלה היא חכמה לבבית, פנימית. ההשגה שלה חייבת להיות מתוך החוויה שלך את עצמך מול הסביבה ומן הסתם הגישה שלו למחקר היתה אקדמית, ופחות רוחנית.אבל עצם העובדה שאפילו בלי השגה רוחנית (השגה = ההבנה המוחלטת של כל דבר שקיים במציאות שלנו) הוא הצליח לראות בבעל הסולם מישהו 'צדיק' עם 'מאור פנים' ובכלל להכיר בו כמישהו מספיק חשוב כדי לכתוב עליו, זה היה הרבה מאד בשביל התקופה ההיא. 

בזכות העמידה הבלתי מתפשרת הזאת מול המכונה, יש לנו היום כל כך הרבה טקסטים חשובים, משני תפיסה, שיכולים לחולל המון שינויים במערכת האנושית הנרקבת לנו מול העיניים. אנחנו לא מתקדמים לשום מקום חוץ מלירות לעצמנו בשתי הרגליים, כל התופעות השליליות סביבנו הן תוצאה ישירה של ההתנהגות שלנו והיחס שלנו, אחד לשני. למשל הטבעונות של היום שקמה כאיזושהי תנועת מחאה נגד צער בעלי חיים היא לא יותר מתוצאה של יחסי ניצול הדדי של בני אדם בבני אדם, את כספם ואת כבודם. בעלי החיים לעולם לא היו עוברים כזה ניצול בלי שהאגו האנושי היה משחק פה תפקיד, ולצערינו, אין כאן באמת אשמים, כי כולם מופעלים על ידי הטבע שלהם. 

אפשר כמובן להיות טבעוניים, אבל אז זה אומר שכל אחד מאיתנו הצליח לסדר איזשהו חלק מאד מאד קטן ביחס שלו כלפי המציאות, החומרית, ומה לגבי כל השאר? הייחודיות במה שכתב בעל הסולם, היא הנוסחה הכוללת שלו למה ששולט כאן בחיים שאותם אנו חיים כל יום, האגו שלנו. לא משנה איזה ערך תשימו בנוסחה תמיד זה יצא שהרווח הוא אפסי כי השתמשתם באגו שלכם, בלי כוונה נכונה. הכוונה היא המאזן. האגו הוא חומר הגלם שלבדו מוציא רק הרס, אבל עם כוונה נכונה יכול להוציא מאיתנו ההפך. הרב אשלג בעל "הסולם" נפטר ביום הכיפורים, י' בתשרי ה'תשט"ו (1954) ממשיך דרכו הרבה ברוך אשלג ניסה למממש את תורתו של אביו ובאמצעות תלמידו המסור מיכאל לייטמן שהקים אחר כך את תנועת בני ברוך על שם מורו זוכה חכמת הקבלה של בעל הסולם לפרסום עצום.

סגירת תפריט