נגיף הקורונה בראי הקבלה

  • Post Author:
  • Post Category:אש

אחד מהמאפיינים הבולטים בתחושתנו לגבי התקופה הנוכחית היא ההרגשה שאנו בפתחה של מהפכה משמעותית – שינוי מהותי ביחס לעצמנו, ביחס לחברה, לאנושות, לעולם ולכל הטבע. לא סתם מצב זה קורה קרוב לראש השנה, בהיות חג זה מסמל עפ"י הקבלה – את תחילתו, ראשיתו של שינוי. הפעם, השינוי מגיע בעיצומה של מגיפה עולמית. השאלה המתבקשת עם כן, היא מה מטרתה של המגיפה? כיצד היא אמורה לבצע מהפכה בחיינו? ולמה היא לא קרתה לפני 500 שנים עם הופעתו של רבי יצחק לוריא והבשורה החדשה שהביא?
מהתבוננות בדרך ההתמודדות והמניעה של המגיפה מתקבלת תמונה המשקפת את מה שחכמת הקבלה אמרה לנו כבר לפני שנים, וכעת אנו חווים את זה על בשרנו; בכתבי המקובלים נאמר שכולנו קשורים זה לזה בנשמה רוחנית אחת, שנשברה להרבה מאוד חלקים. החיבור בין החלקים מחדש בצורה הנכונה יביא, לפי אותם כתבים, לישועה לאנושות מכל הקשיים שהיא חווה כיום. ברם, כשבוחנים את הקשרים המאפיינים את האנושות וחלקיה בימים אלו – מגיעים בקלות למסקנה שלא רק שחלקיה אינם נוטים לחיבור, אלא ההפך הוא הנכון – החברה כיום מלאה במשחקי אגו, אלימות, שחיתות, מאבקים והתפרעויות.
נגיף הקורונה מראה לנו עד כמה ההתנהגות האינדיבידואליסטית שלנו הינה נוגדת חיבור, ואינה מעודדת התחשבות בזולת וצרכיו ומובילה אותנו להרס ולכאב הנוכחיים. לראשונה מזה הרבה מאוד שנים אנו נדרשים לנקוט בפעולות המצריכות התחשבות באחר, על מנת למגר את הנגיף.
ברגע שיתפתח רעיון זה של יציאה מעצמנו ומצורכינו שלנו לטובת עצמנו, לעבר התחשבות בזולת ובצרכיו, נוכל להתייחס לאחרים כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו; נהיה אז "כאיש אחד בלב אחד" כפי שנאמר בחכמת הקבלה. נרגיש אז גם בכוח המחבר בינינו ככוח הגבוה ביותר השולט במציאות, כוח האהבה הטהורה, המשולל מהצורך לקבל תמורה עבור הנתינה. נרגיש אז כחלק ממנו. או אז, גם לנגיף לא יהיה עוד צורך ותפקיד, וכמו כל דבר בטבע שנכחד כאשר אין בו צורך – הוא ייעלם לנצח מחיינו.