בדידות זו מחלה

  • Post Author:
  • Post Category:אש

לפני שנים לא רבות, אם מתבוננים אחורה לאורך ההיסטוריה, החיים שלנו היו מאד פשוטים באופן יחסי לחיים שלנו היום, יחד עם זאת נראה כאילו זה היה בעידן אחר. אני מתייחס לתקופה עד שנות השמונים של המאה הקודמת כלומר לפני ארבעים עד חמישים שנה. קשה לצעירים של היום לתאר כיצד החיים היו ללא כל המערכות הדיגיטליות הקיימות כיום, איך היו חיים ללא מחשבים עם כל המידע שהם נותנים והאפשרויות הבלתי נגמרות וכמובן ללא משחקי מחשב, ללא רשת אינטרנט, ללא רשתות חברתיות, ללא טלפונים סלולאריים, ללא שפע הערוצים וחברות הסטרימינג הקיימות כיום כאשר הטלויזיות היו בצבעי שחור ולבן עם מספר מוגבל של ערוצים וכל האנשים ראו את אותם תכנים באותן השעות ואם החמצת את יום ושעת השידור זהו, אבוד לך, למחרת לא תוכל לקחת חלק בשיחה השכונתית בית הספר או בשיחה בעבודה ליד עמדת הקפה. כאשר אתה מספר זאת לאנשים שהיום בני שלושים ובוודאי לצעירים יותר אין הם מבינים כיצד התקיימו חיי יום היום, במה מילאנו את זמננו ומה עשינו בכל אותן שעות רבות שאנו מבלים כיום מול אותם אמצעים דיגיטליים, יתרה מכך, הם תמהים כיצד יצרנו קשר עם אנשים אחרים ללא הרשתות החברתיות.

לעומת זאת אנכי, ואני מעריך וכמוני גם מיכאל לייטמן שכך כל אחד מבני הארבעים ומעלה, זוכרים את התקופה ההיא כתקופה עשירה ומלאה ובעיקר תקופה בה הקשר בין אנשים שגרים באותו בניין ואפילו באותה שכונה היה כזה שכולם הרגישו כמשפחה ואף פעם לא הורגשה בדידות. 

הדלתות היו פתוחות, לא היה צורך להזמין אחד את השני מראש ולקבוע פגישות בבתי קפה, הבתים היו פתוחים ומזמינים ויותר מכך הלבבות החמים שהיו אז נתנו לכל אחד הרגשה שהוא לא לבד ובכל רגע נתון הוא יכול לדפוק באחת הדלתות של השכנים ולבקש עזרה אם חסר לו משהו. הילדים הכירו אחד את השני באופן אישי היות שלא היה מה לעשות בבית כמעט מלבד לקרוא ספרים בשעות הפנאי, לכן הילדים מצאו את עצמם משחקים בחצרות הבתים באינסוף סוגי משחקים שהיום לא מוכרים לילדים של הדור הזה וכל אחד שרצה חברה ולא להיות לבד היה פשוט יוצא אל החצר השכונתית שם תמיד היו ילדים משחקים שאת רובם הוא הכיר מבית ספרו או משעות המשחקים הארוכות שהעביר איתם כמעט מדי יום ביומו.

בעולם של היום מערכות הקשר הדיגיטליות המאפשרות כביכול קשר אינטנסיבי ובכל רגע נתון נותנות את האשליה שהקשרים הם אינסופיים וחובקי עולם אבל זהו קשר מרוחק. רוב האנשים מעדיפים לתקשר דרך הודעות טקסט ברשתות החברתיות ובטלפונים, כמעט ולא מתקיימת שיחה בין האנשים שמכילה בתוכה אינטונציות, הומור, סגנון דיבור ועוד המון אינפורמציות חברתיות שאנו מעבירים זה לזה, שיטות הקשר האלה יצרו אדם שכביכול מקושר לכולם אבל בקשר רדוד כשהוא יושב מסונף בודד בביתו או אפילו בודד בתוך קהל.

הבדידות הפכה למגפה של הדור הזה, האדם המודרני לא הסתגל עדיין כנראה לצורת חיים זו ולכן כמות האנשים דווקא במדינות מפותחות הסובל מבדידות ודיכאון רק הולך וגדל. אנחנו צריכים להשכיל כיצד להשתמש במערכות המודרניות להיטיב ולהקל על חיינו ומצד שני לשמר את הקשרים החברתיים האישיים והפרונטאליים ביננו כפי שהיה בעבר ולתת חשיבות לקשרים האלו למען בריאותינו הנפשית והחברתית.